תוכן עניינים

 1.   מבוא1…………………………………………………...

1.1.                הצגת הנושא1………………………………………..

1.2.                סקירה היסטורית של תופעת עין הרע ברחבי העולם1……...

 2.   עין הרע במקורות5………………………………………..

 3.   עין הרע – הגישה העממית8…….…………………………..

3.1.      גורמים לעין הרע8…….……………………………...

3.2.      התגוננות מפני עין הרע10…….……………………….

3.3.      ריפוי עין הרע12……….…………………………….

3.4.      זיהוי המקור של עין הרע12………….………………..

 4.   עדויות13………….…………………………………….

 5.   סיכום ומסקנות16…….…………………………………..

 6.   ביבליוגרפיה17…………………………………………...

 

 

 

 

 1.   מבוא

1.1.      הצגת הנושא

"עין הרע" זוהי אמונה ביכולתו של אדם (או במקרה של תרבויות אחרות מיהדות – גורם על טבעי) להזיק לאדם, בעל חיים, צמח או רכוש ולגרום אסונות, מחלות, הפסדים כספיים, הפרת שלום בין איש ואישתו וכו' (2).

למרות שהאמונה בעין הרע היא בעלת שורשים עמוקים, היא נפוצה מאוד גם היום. ביטוי שניתן לשמוע מפי כל סבתא יהודיה הוא "קנאינא הרע" (בלי עין הרע , תרגום מאידיש).

האמונה בעין הרע הצליחה לשרוד עד ימינו למרות התפתחות הרציונליזם  (1).

ביהדות, ההתייחסות לעין הרע שונה מהמקובל ברחבי העולם, כיון שאמונות תפלות למיניהן אסורות לפי ההלכה. הגישה היהודית מבוססת על שלושה עקרונות יסודיים  :

א.     לא להציג לראווה את הצלחותיך

ב.     לא לגרום לקנאה

ג.       לזכור מהו מקור כל הצלחותיך 

עם הזמן התפתחו דרכי התגוננות שונות נגד התופעה הכוללות כמעות, סגולות וכו'.

ניתן לראות את הקמיעות לא רק כמגן בפני עין הרע, אלא גם כתזכורת לקיום שלושת העקרונות הנ"ל  (1) .

 

1.2 סקירה היסטורית של תופעת עין הרע ברחבי העולם

האזכור הראשון לעין הרע מופיע במקורות מסופוטאמיים כ- 3000 שנה לפנה"ס בכתב יתדות על גבי לוחות טיט. קמיעות שנועדו להגן מפני עין הרע התגלו בכל יבשת בעלם. בחלק מהתרבויות עין הרע נגרם ע"י כוח עליון, ובאחרות זהו מזל רע  (3).  

בתרבויות רבות קיימת אמונה שאנשים מסוימים הם בעלי יכולת להטיל קללה על אחרים. לפעמים התכונה מיוחסת לאנשים בעלי עיניים כחולות (במצרים) ולפעמים לאנשים בעלי עיניים כהות (בארצות סקנדינביה).

לעיטים האמונה הפרימיטיבית באלילים עומדת מאחורי עין הרע: לפי אמונה זו שדים הם אלה שמקנאים בעושרם ומזלם של בני אדם וגורמים להם לכאב ולאובדן בשיא הצלחתם של בני אדם אלה. קללת ה "jettatura" מוטלת ע"י אדם בעל היכולת לגרום לעין הרע, לעיטים ללא כוונתו או ידיעתו (5).                                                                     

 

אחד המקורות האפשריים למנהג כיסוי פני נשים הוא הגנת נשים יפות מפני עין הרע (5).

במצרים העתיקה, בבל וארצות אחרות, עינו של אל או עינו של האדם נחשבו לבעלי כח מאגי גדול מאוד .


העין סימלה במצרים העתיקה את האלוהות. אליה נקשר נושא תחיית המתים. הורוס המלך איבד את עינו בזמן הקרב שלו עם האל סת. לאחר מותו הפך הורוס לאוסיריס, שהציל את העין האבודה מסת, ושחזר את עצמו כהורוס בעזרת כוחה של העין שחזרה עליו  (4) .  

 

עיור מס' 1: עינו של הורוס עם חיפושית זבל, מצרים (4)


במיתולוגיה היוונית מופיעה דמות ה"מדוזה" בעלת ראש של נחשים אשר בעזרת מבטה הפכה אנשים לפסלי אבן. פרסיאוס ערף את ראשה של מדוזה והשתמש בעיניה הקטלניות לאחר מותה (עיור 2)  (3).   

איור מס' 2: אתנה ופרסיוס עורפים את ראשה של מדוזה (3)


לפלישתים ולפיניקים היתה זיקה חזקה לעין הרע. "בעל", האל הראשי שלהם, לקרא להגן עליהם מפני העין המזיקה. "קרני הבעל" זוהי תנועת יד שבה האגרוף מכווץ והאצבע המורה והזרת בולטות ממנה, עד היום נחשבת למגינה מפני עין הרע בסיציליה שבאיטליה.

 

עיור מס' 3: "מנו קרנוטה" או יד בעלת קרניים, קמיע סיציליאני (4)

 

ידי הבעל נחשבו גם הן למגנות מפני עין הרע, וזהו אחד המקורות האפשריים לקמיעות בצורת יד "חמסה" אשר יהודים מעדות המזרח משתמשים בהם גם בימינו. אצל הערבים, קמיע בצורת יד התגלגל להיות "היד של פטימה", בתו של מוחמד הנביא.

ברומא העתיקה נהגו לדקלם שירים בעלי תוכן בלתי הגון בחתונות וחגיגות ניצחון, וזאת על מנת להסיט מזל רע. מנהג זה נשמר גם בימינו בארצות מערב אירופה. חיילים רומיים אשר הלכו בעקבות מרכבת הניצחון של מנהיגם צעקו לעברו מילות גנאי והערות סרקסטיות כדי להגן עליו מפני מזל רע, כי האמינו שבזמן תהלוכת הניצחון המנהיג חשוף מאוד לקללה זו.

משפטי המכשפות באירופה במאות ה-15,16 נתנו ביטוי לפחד מפני עין הרע שהיה לאכלוסיה באותה תקופה. הפחד היה כה גדול, שהיו מקרים שאדם שנחשד כבעל יכולת לגרום לעין הרע נרצח, או במקרים אחרים נאסר עליו להופיע בציבור ללא כיסוי פנים כדי שלא יוכל להשתמש ביכולתו ולהזיק לאחרים.

באפריקה הפחד מפני עין הרע הוא חלק בלתי נפרד מהתרבות ומהתנהגותם של האנשים.

ה"בושמנים" – המכשפים של השבטים האפריקאים ומנהיגיהם הרוחניים נמנעו ממבטיהן של נערות צעירות שהגיעו זה עתה לבגרות. הם נהגו להגן על עצמם מפני עין הרע באמצעות קמיעות העשויים מחתיכות עץ מקושטות.     

בין התושבים המקומיים של יבשת אמריקה האמונה בעין הרע נדירה ביותר. ישנם חוקרים שמסיקים מכך שהאמונה בעין הרע התפתחה אחרי שאנשים חצו את תעלת ברינג והגיעו לחופי אמריקה  (5).

במצרים של ימינו אם מישהו משבח ילד בלי להוסיף את המלים "שהאל ישמור עליו" נהוג לזרוק מלח לתוך אש נגד עין הרע.

הבדואים משוכנעים שבכוחה של עין הרע להחליש ואף להשמיד חפץ או אדם עליו היא מופעלת   (6).

בסין נהוג להגן על הילדים מפני עין הרע ע"י כינוי הילד מסכן, מכוער, מקומט וכו'.

בהודו נפוץ השימוש בקמיעות נגד עין הרע מזמנים עתיקים ועד ימינו.

באירופה המודרנית, לעיטים קרובות תופעת עין הרע אינה מוזכרת כמושג מפורש אלא כצמד מלים אשר ממחיש בפרוש למה הכוונה. השמות השונים לתופעה הם:

באיטליה occhiomal, בספרד – mal de ojo, בצרפת – mauvais oeil,

בגרמניה –  der böse Blick    (5).

לסיכום נאמר כי למרות ההבדלים בדתות ובתרבויות ברחבי העולם, האמונה בעין הרע והמנהגים הקשורים בה דומים מאוד ביסודם. כפי שנראה בהמשך, ביהדות המושג בעל משמעות ייחודית ושונה מעמים אחרים.

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 2.   עין הרע במקורות

 

לא ברור האם האמונה בעין הרע נוצרה בקרב בני ישראל או שהיא אומצה, כמו מנהגים רבים אחרים, מן המצרים והבבלים    (6) .

בבראשית נאמר כי יעקוב שלח את בניו למצרים והורה להם להיכנס לעיר כל אחד לשער אחר. קיימת פרשנות הטוענת שיעקוב עשה זאת עקב חשש מעין הרע, כי אילו נכנסו כל הבנים היפים והחזקים דרך שער אחד, הם היו מזמינים עין רעה. במילים אחרות, זה היה מעשה של התרברבות   (1) .

אזכור נוסף מופיע בבראשית כאשר שואל אברהם – היכן יצחק, ומקבל תשובה, "שלחו בלילה מפני העין" (בראשית נו כ) כלומר, חשכת הלילה הייתה אמורה להסתיר את יצחק מפני עין רעה  .       

ביהושע יז נאמר: "ויאמר אליהם יהושע אם עם רב אתה עלה לך היערה" , כלומר לכו והחביאו עצמכם ביערות שלא תשלוט בכם עין רעה.

במגילת אסתר (פס' ז) נאמר: "אמר לו הקב"ה (לאמן) רשע, מפני מה אתה מטיל עין רעה במועדיהם"   (7) .            

ילדיו של יוסף בורכו להיות כמו הדגים, ובעקבות זאת הם הפכו לחסינים נגד עין הרע כי הדגים חיים מתחת למים ואינם חשופים לעין רעה   (1) .

במשלי מופיעה אזהרה לא לאכול את לחמו של אדם בעל עין הרע, כלומר מישהו שמקנא בך  (8).

באבות מופיע הסבר כיצד בן אדם צריך לנהוג על מנת לא לגרום לעין רעה. נאמר שכפי שאדם רואה את ביתו שלו בעין טובה, כך הוא צריך לראות גם את בית רעהו  (7).

המדרש מנסה לכלול את עין הרע תחת הגדרה כללית של "מחלה"

107b; Numbers Rabbah, XII Leviticus Rabbah, XVI). Mezia (Baba הפניות להטלת כישוף ניתן למצוא ב-"חכמת שלמה" (IV, 12)וב-"ספר הסירה" (XIV, 8,9,10)  בתלמוד מתייחסים לעין הרע לעיתים קרובות, אך בד"כ בהקשר של קנאה ולא במובן של הטלת כישוף. המוות של אלפים מחסידיו של רבי עקיבא מיוחס לכוחו של עין הרע 

(Yebamoth 62b )   (6) .

 

 

 לפי המדרש (Leviticus Rabbah, XVII, 3; Numbers Rabbah, XXII, 4) הייתה זו העין הרעה שהובילה את בני ישראל שולל במדבר וגרמה להם לסגוד לעגל הזהב. היא גם גרמה לגלות בבל, ובד"כ היא גורמת להרס,מזל רע וחורבן על פני האדמה (   Yalkut Echa, 997).

לדעה זו שותפים באופן ברור גם רבני התלמוד שמתארים את יוחנן כאחד בעל  ריסים כ"כ גדולים שהייה צורך להרימם בעזרת מלקחי כסף (Amora Jochanan, 279). תאור זה בא כנראה כמטפורה על יכולותיו בקשר להטלת עין הרע. הרב פפה, הרב חונה והרב אליעזר בן הירקנוס המפורסם חשבו את עצמם לבעלי מבט הגורם להרס וראו את עצמם כאחראים למותם של חבריהם (  Pekista 137a; Baba Mezia, 84a;

Baba Kama, 11a; Taanith, 9a; Berachot, 58a, 58b; Baba Mezia, 59b).

האמונה בעין הרע מוזכרת כמה פעמים בתלמוד, באחד האזכורים (Berachoth, 20a, 55b) בן אדם יכול להיות מושפע מכוחה של עין שלו עצמו.

גם אנשים בעלי הכוונות הטובות ביותר יכולים לגרום לעין הרע ונגד רצונם לגרום נזק. כך נספור על הגר ושרה. כאשר שרה באמצעות קנאה בלתי רצונית בהגר גרמה לה להפלה כך שישמעאל נולד צולע ואמו הצטרכה לשאת אותו על ידיה. כל זה קרה, לפי פירוש התלמוד, משום ששרה הייתה בעלת יכולת לגרום לעין הרע. (Shabbath, 33, 34

(Baba Mezia, 118a; Sepher Habrith, I; Genesis Rabbah, LIII. .

רבנים רבים המוזכרים בתלמוד היו בעלי יכולת בלתי רצונית לגרום לעין רעה. כזה היה רבי שמעון בן יוחאי אשר עם בנו אליעזר הסתתר מרדיפותיו של קיסר רומאי במשך שלוש עשרה שנה בתוך מערה. כאשר נודע להם על ידי אליה על מותו של הקיסר, הם עזבו את מקום המחבוא שלהם וראו את האנשים אשר שכחו את חיי הנצח ושקעו ברשע.  

מראה זה עורר את כעסם, וכל דבר אשר נחה עליו עינם נשרף באש, עד שקול משמים נזף בהם. (Meila, 17b; Pesikta , 90b)

רבני המשנה פרשו את המושג "עין הרע" כקנאה, ויעצו לאנשים לא לעורר את קנאתם של שכניהם על ידי הצגה לראווה של עושרם ושל שמחתם מכיוון שאנשים קנאים עלולים להזיק להם. רבני הגמרא, לעומתם, קיבלו את האמונה הרווחת בכוחה המאגי של עין הרע. כך רב אחד שהביט ארוכות בבית הקברות, אמר שתשעים ותשע אחוז של הטמונים בבית הקברות מתו כתוצאה מעין הרע שפגעה בהם      (6). (Baba Mezia, 107b)

משנה המתנגדת לכל ניסיון להסביר תופעות בעזרת העל טבעי, כגון פלאים ונסים, אמונות תפלות, שדים, ומלאכים, טוענת שעין הרע היא לא יותר מסוג של קנאה. על כך נאמר

"עין רעה ויצר הרע ושנאת חינם מוציאים את האדם מן העולם" (Aboth II, 16).

רבנים רבים התנגדו נחרצות לאמונה בכך שניתן להישמר מעין הרע בעזרת קמיעות, ובדרכים אחרות שהטילו צל על המונוטאיזם היהודי. הם טענו, שאם האדם רוצה להתגונן מפני עין הרע, עליו לשאוף לחיי צניעות, לא להתבלט, לנסות ולהימנע מקנאתם של אחרים ככל שניתן. כיון שלא יכלו לבער אמונות תפלות המושרשות בעם, ניצלו זאת כהזדמנות לקרוא לצניעות ברוח היהדות.

אמונה נוספת הרווחת בין היהודים טוענת שחל איסור על ספירת אנשים נוכחים בקול רם ותוך כדי הצבעה עליהם. יש לספור את הנוכחים בראש, או כמקובל במרכז ובמזרח אירופה, לומר "לא אחר, לא שתיים..." וכד'. האמונה מבוססת על פרוש עממי של שני פסוקים מהתנ"ך (Exodus XXX, 12; Samuel, XXIV  (    בהם נאמר בין היתר, שלאחר שדוד ספר את בני ישראל, פרצה מגיפה קטלנית. נעשה ניסיון, ע"י פרשנים, לקשר את האמונה הנ"ל לעין הרע, אך אין ערובה לכך.

מה שמבדיל את היהדות משאר העמים בהקשר של עין הרע, זאת העובדה שאפילו כאשר הרבנים הסכימו להיות שותפים לאמונה תפלה זו, הם אף פעם לא העלו את האפשרות שה' יכול להיות קנאי בקשר להצלחותיהם של בריותיו. כל זאת בניגוד לעמים אחרים בהם השתרשה האמונה בעין הרע, שהניחו האלים יכולים לגרום לעין הרע בגלל קנאתם בבני אדם. ביהדות העיקרון המנחה הוא שעושר והצלחה הם מתנות מה', אשר מתייחס לבני אדם כאב לילדיו, וכל האסונות הנוחתים על האנשים הם בגדר חינוך  (6).

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 3.   עין הרע – הגישה העממית

3.1.      גורמים לעין הרע               
כמו בכל מחלה קיימים גורמים המגבירים את הסיכוי להפוך לקורבנה של העין הרעה. כל המושך והיפה הוא כמובן בעל הסיכוי הגדול ביותר לעורר קנאה. ילדים, בעיקר בנים, גם הם נתונים מאוד לפגיעתה. למעשה, נחשב זה כאות מבשר טובות כאשר הילד הראשון שנולד למשפחה היה ממין נקבה. נחשב, שבת זו מחוסנת כנגד העין הרעה. אמונה זו השתנתה עם השנים ובימינו זה כבר איננו סימן למזל.
הסיבות לשינוי זה נגזרות כמובן מחיי היום יום:
א.     הרצון לשמור על שם המשפחה
ב.     סיבה דתית: הבן יוכל לומר קדיש לאחר מות הוריו
ג.       הקושי היחסי לגדל בת ולא בן
ד.      החובה לספק נדוניה לבת
אנשים דגולים נתונים להשפעתה של העין הרעה. לפי רביי, לאחר שניצלו מתנור לוהט, אליעזר, חנניה, משאל ועזריה נרצחו ע"י עיניים רבות שכוונו אליהם בתדהמה.
כאשר דרשו האנשים שיהודה יעלה  לבימה בבית הכנסת, מספסל הלימודים שלו, אביו, שמעון בן גמליאל, אמר להם:" יש לי רק בן אחד. האם אתם רוצים לקחת אותו ממני ולהשמידו?" כוונתו הייתה שאם יהודה יעלה לדרגת מנהיג, עין רעה מהציבור תפגע בו.
העין הרעה חזקה במיוחד במקומות ציבוריים. יש האומרים שעין רעה השפיעה אפילו על לוחות הברית כיון שניתנו בציבור.

אנשים גדולים יש בכוחם גם להטיל עין הרע על אחרים. כאשר נמנעה כניסתו של רבי אליעזר בן הירכנוס לבית המדרש, כל מקום שבו נח מבטו עלה באש. שמעון בן יוחאי ורבי יוחנן יכלו בעזרת מבטיהם להפוך אנשים לערמת אבנים.   

לפי רש"י, רוכלים או אלה שמציגים את סחורתם ברחוב לעולם לא נהנים מברכת המזל, וזאת עקב היותם חשופים לעין הרע.

נשים גם הן חשופות מאוד לעין הרע. סימן לכך הוא העובדה שהמלה נשים בגימטריה שווה בערכה לצרוף האותיות "עין רע".

לפי הקבלה, על האדם להעדיף ללכת מאה מילין ולא לפגוש אדם שמחזיק בעין הרע.

אין להציג ברבים חפץ שנמצא מחשש לעין הרע   (9) .

 

אסור לדבר על בעיות או אסונות אפשריים מחשש מעין הרע. ("אל תפתח פה לשטן").

בזמן קריאת יזכור מי ששני הוריו עדיין בחיים יעזוב את בית הכנסת. מנהג זה מוסבר גם בגישה הרציונלית האומרת שיש לאפשר למתאבלים להתרכז בתפילותיהם. גישה אחרת אומרת שהסיבה היא פחד מעין הרע עקה קנאה מצד אלה שאיבדו את הוריהם   )4) .

עין הרע יכולה להיגרם ע"י מישהו במודע וגם לא במודע. הדעות חלוקות בקשר לשאלה מתי ההשפעה חזקה יותר, במודע או לא במודע. לפי נפתלי קץ מי שגורם לעין הרע חייב לסגור עין אחת, כי כל עוד שתי עיניו פתוחות, הוא בצלם ה', ולא יכול להזיק לאחר בכוונה. לכן אדם בעל עין יש לו יותר יכולת לגרום לעין רעה.

ברומניה, רוסיה ופולין מאמינים שנשים יולדות נתונות במיוחד לסכנת עין הרע. כמו כן, לא מראים תינוקות לזרים מחשש לעין הרע. בטקס החתונה, כלות מכסות את פניהן מחשש לעין הרע.


לפי התלמוד, אסור לאדם לעמוד בשדה של שכנו בזמן של פריחה מחשש לעין רעה   . (9)    

 

עיור מס' 4: סבל רב או העין הסובלת (9)

 

  .3.2התגוננות מפני עין הרע

קיימות דרכים רבות להתגוננות מפני עין הרע. הן כוללות תנועות ידיים, קמיעות, לחשים, כישופים, שירי ערש ועוד.

יהודי דרום רוסיה אינם מרשים לילדיהם לקבל מחמאות מזרים. אם זה קרה, האם תמיד תגיד לילד שלה לעשות תנועת יד בצורת אגרוף מקובץ כאשר האגודל מוחזק בין האצבע המורה לבין האצבע האמצעית מאחורי גבו. כמו כן, מקובל בין יהודי מזרח אירופה להגיד את צמד המילים "קאין עין הורא" (בלי עין הרע) כדי להשמר מעין הרע  (5) .

האם שרוצה להגן על ילדה יכולה להגיד גם את המלה “Unbeschrieen” (בלי לעורר מזל רע) . ניתן גם להקיש על עץ או לירוק שלוש פעמים, יש לבצע זאת בסתר. אם האם חושדת שהילד חלה בגלל עין הרע, יש לשנות את שמו או לתת לו שם נוסף     (4).

אם ששאלו אותה כמה ילדים יש לה, עלולה להתעלם מהשאלה או לענות משהו כמו "אני לא יודעת, עדיף שתשאל את בעלי". אם הנימוס בכל זאת מאלץ אותה לענות, היא יכולה להגיד "יש לי שישה ילדים, unbeschrieen      (6).

להגנת תינוקות מפני עין הרע, בין יהודים ממוצא מזרח אירופאי קיים שימוש רחב מאוד בקשירת חוט אדום ליד התינוק, לבגדיו התחתונים, או משמש לאיסוף שערו. בין יהודי ספרד, החוט יהיה כחול, אך משתמשים יותר בחרוזים בצבע כחול להגנה על התינוק    (4).

לא אחת השתמשו האמהות היהודיות בשירי ערש להגנת ילדיהם מפני עין הרע. השיר הבא הגיע אלינו מיהדות כורדיסטן       (12):

 

Whosoever dislikes you in this place,

May his hear be carried away by a hawk.

Whosoever dislikes you in this neigborhood,

May he afflicted with leprosy.

Whosoever dislikes you in this house,

May his head be pecked by a hen     (12).

 

 

בספרות קיימת שיטה להגנה על ילד מעין הרע, שאיננה בשימוש בימינו: יש לקחת גרעין של שקד, לחורר אותו ולשים בחור שלוש אבנים לבנות שנמצאו בזפק של תרנגול שחור, לסתום את החור עם שעווה ולתת לילד לשאת אותו כקמע      (9).

שמות ה' נחשבות למגינות מפני עין הרע. לכן ניתן למצוא שמות אלה בקמעות  (5)  .

בין הקמיעות המקובלים להגנה מפני עין הרע מופיעים: מגן דוד, חמסה, צורת דג או צורת עין     (4). דרך מתועדת אחרת להכנת קמיע היא: יש לקחת לוחית מכסף או מנחושת, לכתוב עליה את האות ה' ולתת לילד לשאת אותה. תפקידו של הקמיע הוא למשוך את העין הרעה אל עצמו במקום אל הקורבן, או לחילופין לדחות את העין הרע ממנו     (9).

שימוש דומה לקמיע יש למראה, אשר לפי האמונה, הודפת את עין הרע מחזרה על מי שהטיל אותה      (10).

בתלמוד מוזכרת שיטה כיצד להתגונן מעין הרע בשעה שאדם נכנס בשערי העיר. יש לשים אגודל שמאל בכף יד ימין ואגודל ימין בכף יד שמאל ולומר "אני ... בן ... מזרע יוסף אשר עין הרע לא תפגע בו".

שיטה להגן על סוס מעין הרע מופיעה גם היא בתלמוד: יש לתלות לסוס זנב של שועל בין העיניים   (9).

יש המאמינים שבעת ביצוע כישוף המגן נגד עין הרע יש לשפוך שעווה     (11).

ישנם מנהגים במסורת היהודית, שהקשר בינם לבין עין הרע אינו נראה ממבט ראשון. כזה הוא הפיוט "חד גדיא". בהגדה של פסח "אור החיים", מסופר, כשהגיע ר' יעקב יצחק הורוביץ האדמו"ר מלובלין בליל הסדר לאמירת הפיוט "חד גדיא", אמר הרבי: דעו, כי המלאכים רואים למעלה את נחת-הרוח הקדושה ברוך הוא והאורות הגדולים מעריכת הסדר ואמירת הגדה של בני ישראל, קבוצי מטה בעולם הזה. ומחמת שהם אינם יכולים לעשות כזאת, לכן הם מביטים אלינו בקנאה גדולה שמתקנאים אותנו מאוד בזה הלילה, ויש לפחד שלא ישלוט, חס וחלילה, על ישראל עין רעה מהבטת המלאכים, מרוב קנאה בנו. לכן, סדרו הקדמונים זה הפיוט "חד גדיא" שהוא לחש לעין הרע נגד המלאכים.

אזכור נוסף לתפקידו של הפיוט "חד גדיא" כמגן מפני עין הרע נמצא גם בהגדה של פסח "נצח שבמלכות", נוסח וויז'ניץ     (2).

 

 

 

.3.3  ריפוי עין הרע

ישנם אנשים מיוחדים בקרב היהודים המתמחים בהסרת עין הרע. בפי יהודים ממוצא אשכנזי הם נקראים "Unsprechers". מומחים אלה מרפאים עין רעה בעזרת לחשים מיוחדים.

לריפוי עין הרע יש לקחת כוס מים, לשים בתוכה שבעה חתיכות פחם בוערות, לומר את המשפט "והעם זעק למשה, והוא התפלל לה', והאש כבתה", ולתת לחולה לשתות מהמים.

המנהג הבא נפוץ בכפרים: יש לקחת חופן מלח, להעביר מעל ראשו של ילד שפגעה בו עין הרע, לשים קצת מהמלח בכל פינות החדר ואת השאר לזרוק מעבר למפתן.

דרך אחרת לריפוי: אימא מנשקת את הילד שלוש פעמים ויורקת אחרי כל פעם שהיא מנשקת אותו. בפולין, אימא מלקקת את הילד שלוש פעמים, יורקת כמה פעמים וחוזרת על הלחש "לא הר לא יער לא בקושי ולא שיבולת שועל". בפולין נהוג גם שמי שיש עליו עין רעה, ירוק שלוש פעמים אצבעותיו ובכל פעם ינפנף בידיו במהירות. קיימת גרסה שלפיה מנהג זה הוא המקול לתנועות הידיים המהירות של היהודים בעת דיבור   (9).

אמצעי לביטול השפעת עין הרע: אל תוך מידה מסוימת של מים במלחת לחושת שמים מלח, ביצה, צמר גפן וסוכר. מתיכים חתיכת עופרת על ראש הנפגע מעין רעה, כשהוא מכוסה בממחטה, ויוצקים אותה אחר כך אל תוך המים שבצלחת. לפני היציקה נותנים מעט סוכר בפי הנפגע ואחריה – פלח סוכר לתוך המים. התכת העופרת ויציקתה אל תוך המים נעשית תשע פעמים. אחר כך, משפשפים את פני הנפגע במי צלחת, מגמיאים אותו קצת מהם והשאר יוצקים על פרשת דרכים לארבע רוחות השמים     (2). 

 

.3.4  זיהוי המקור לעין הרע

במזרח אירופה, אם רצו לדעת אם עין רעה פגעה באדם, נקטו באמצעים הבאים:

העמידו כוס מים תחת מיטת החולה, הכניסו לתוך הכוס חמש גחלים לוחשות, אם הגחלים צפו על פני המים, ולא ירדו למטה, סימן הוא לעין רעה.

אם לקקו את דופק החולה או פינת מצחו והרגישו טעם מלח, סימן הוא לעין רעה.

אם החולה מפהק, אחרי שהלוחש עליו גמר להגיד את הלחש, סימן מובהק הוא לעין

רעה    (2).

 

4. עדויות

1. מספר זליקמן יבגני: אמי מספרת שבצעירותי, גיל חמש בערך, התחלתי פתאום לגמגם בצורה קשה ביותר. חששם של הורי היה שהסיבה לכך היא עין הרע שקיבלתי מזרים. אותו זמן הייתה בעירנו (עיר ברוסיה הלבנה) אישה זקנה שאמרו אליה שהיא צדיקה ויודעת "ללחוש" וע"י כך להסיר את עין הרע. הורי פנו לאותה אישה והביאו אותי אליה, האישה אישרה את חששותיהם של הורי באומרה שהם יצטרכו להביאני אליה כמה פעמים עד שתוסר העין הרעה. אמי, שהייתה נוכחת בפגישות עם האישה, מספרת כי הייתי יושב עם האישה והיא הייתה לוחשת לחשים. כך לאחר שלוש, ארבע פגישות הפסקתי לגמגם. האישה לא לקחה כסף בטענה שהיא עושה זאת מטוב לב ורצון לעזור לאנשים.

סבתא שלי מספרת כי לאמי בילדותה הופיעה מחלת עור מוזרה על הפנים. הרופאים אמרו שישנו צורך בניתוח. באותו זמן גרה בעירם אישה יהודיה ממוצא פולני שהשמועה אמרה כי היא יודעת לחשים שמסירים עין הרע. האישה אמרה שהיא לא בקיעה בנושא, אבל ראתה את אמה עושה את הדבר, ותנסה לעזור. אימא אומרת שהאישה הניחה מטפחת על פניה, החלה להבעיר סיבים של כותנה ולהניח על המטפחת, אלה נשרפו במהירות בלי להשאיר זכר, תוך כדי הפעולה היא לחשה.

אמא טוענת שהמחלה עברה לאחר זמן מה בלי להשאיר סימן.

  

2. מספרת טניה ברזנר: סבתי שגרה בעיירת שפיטובקה שבאוקראינה, בגבול עם פולין, הייתה מספרת שכשאבי היה ילד קטן כבן ארבע, הוא היה חולה לעיטים קרובות מאוד, וחששו שהוא ימות. באותה תקופה היו מסתובבות בין הבתים נשים צועניות, ואחת כזאת נכנסה לבית סבתי. היא הסתכלה על אבי ואמרה שיש עליו עין רעה. היא בקשה מסבתא ביצה, וסובבה אותה שעה ארוכה בידיה מעל ראשו וגופו של אבי. לאחר מכן היא שברה את הביצה, ונפל ממנה משהו שנראה כמו עובר של אפרוח  - סבתי לא ראתה תוכן כזה של ביצה מעולם. הצועניה אמרה שזאת העין הרעה שהוצאה מהילד. בתמורה, הביאה סבתא לצועניה דברי מאכל.

סבא שלי מספר שכשאמי הייתה תינוקת (הם גרו בקייב שבאוקראינה), בכל פעם שהדודה שיבקה הייתה מבקרת, הופיע אצל אמי חום גבוה והיא הפכה להיות חולה. לאחר מספר מקרים כאלה, החליטו סבא וסבתא שיש להגן על בתם מעין הרע, ובכל פעם שהדודה ביקרה, דאגו לכך שהתינוקת לא תמצא באותו החדר שבו הדודה יושבת, ובנוסף ענדו סיכות ביטחון על לבושה של הילדה כסגולה נגד עין הרע.

סבא שלי מספר גם, שכשהוא היה ילד קטן (גם כן בקייב שבאוקראינה), אמו הייתה מלמדת אותו שכשמישהו ובמיוחד מישהו זר אומר לו משהו שיכול לגרום לו לעין הרע, למשל משבח אותו יותר מידי ואומר מחמאות, יש לעשות את סימן היד "פיגה" – אגרוף קמוץ עם האגודל בין האצבע המורה לאצבע האמצעית (נחשבת כיום לתנועה מגונה), אך יש לעשות זאת בסתר – כאשר היד בכיס או מאחורי הגב.     

בנוסף אומר הסבא, שאפשר בקלות לעשות עין הרע לעצמך, על ידי דיבור או מחשבה על דברים רעים שמזמן לא קרו או עלולים לקרות.למשל, לחשוב משהו כמו "מזמן כבר לא כאב לי הראש" או "טוב שאין שום בעיות במעבר לדירה החדשה בינתיים". לצערו, אומר סבא, הוא עושה לעצמו עין הרע לעיטים קרובות.

אמי ששמעה פעם אותי מדברת בטלפון עם חברה על בחור צעיר שמישהו רוצה להכיר לי, דיברה איתי בזעם ואמרה שבשום פנים ואופן אסור לדבר על דברים טובים שקורים לי ביחסים עם המין השני עם חברות, כי חברות קרובות הן מסוכנות מאוד מבחינת עין הרע. אמי אומרת שאמה וסבתא שלה תמיד אמרו לה את זה. 

 

3. מספרת יוליה גולובן, מהעיר בירוביז'אן במזרח הרחוק של רוסיה, שנקאה גם הרשות היהודית האוטונומית של בריה"ם: במשפחתנו משתמשים במנהג הבא לביטול השפעת עין הרע: יש לקחת ששה גפרורים וכוס מים. יש לקחת את הגפרורים בזוגות, להדליק ולזרוק לכוס. לאחר מכן יש לשטוף את הפנים במים האלה, ואת שאר המים לשפוך מעבר למפתן.

כדי להימנע מהשפעת עין הרע, יש לענות סיכות ביטחון על הבגדים בסתר, כאשר חוד הסיכה מופנה כלפי מתה.

 

4. מספרת רוזליה אגרונוב, מהעיר באקו שבאזירבאז'אן: כשנולדתי ענדו לי על האמה אבן עגולה עם שני כתמים לבנים. הורי אומרים שאלה "עיניים קטנות", ואם מישהו יטיל עלי עין הרע, הכתמים על האבן יגדלו וההורים ידעו שגרמו לי לעין הרע ויטפלו בזה.

אמי מבטלת השפעת עין הרע כך: היא לוקחת מלח, מסובבת מעל ראש הנפגע, מסוסבבת מעל אש (גז בתנור) וזורקת את המלח לתוך האש.

 

5. מספר בוריס גרינברג מהעיר קמנץ-פודולסקי שבאוקראינה: סבתי מספרת מקרה שקרה כשאמי הייתה בת שש והלכה עם סבתי לבית מרחץ של נשים. נשים אחרות שהיו שם התחילו להחמיא לאם על הבת היפה, ולהגיד שהיא תגדל ותהיה נערה ואישה מוצלחת. תוך כדי כך הן הסתכלו על הילדה במבט מוזר שלא התאים לדברים שאמרו, והבת התעלפה.

לאחר שנים, כשהילדה גדלה ועמדה לסיים את בית הספר וללכת לאוניברסיטה, דבר שנחשב אז להצלחה נדירה, הלכה האם (סבתי) עם בתה לחנות, ופגשה שם ידידה ותיקה. האם החלה להתרברב בבתה המוצלחת שהתקבלה לאוניברסיטה, והידידה הנהנה ואמרה כל הכבוד לבת, אך כשהיא הביטה בילדה הילדה שנמצאה במרחק מה מהן אינה חשה בטוב וכמעט התעלפה שוב. 

כמו מספר בוריס: אמי מספרת שכשאני הייתי קטן הייתי מוכה ירח, הולך מתוך שינה. אמי החליטה לקחת אותי אל אישה שיודעת לרפא עין הרע. לפי דברי אמי, לאחר הביקור אצל האישה שלחשה לחשים נגד עין הרע, הפסקתי ללכת מתוך שינה.

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

5.  סיכום ומסקנות

מקורה של האמונה בעין הרע הוא בימים קדומים ביותר. האמונה נפוצה מאוד בעולם כולו ובקרב היהודים בפרט. בתרבויות עתיקות יותר, הרקע של האמונה הוא היחסים בין האדם לאלים או ליצורים על טבעיים כגון שדים, והפחד מפגיעת האלים בעקבות קנאתם בבני אדם. כמו כן, נותנת אמונה זו ביטוי לפחד מאנשים בעלי תכונות יוצאות דופן. כך בארצות שבהן עיניים כחולות נחשבו לתכונה נדירה, אנשים בעלי עיניים כחולות נחשבו למסוגלים לגרום לעין הרע. אמונה זו מהווה המשך טבעי לאמונה בכוחה המאגי של העין של אדם או של אל בעולם העתיק.

לאורך התקופות חדרה התופעה גם לדתות המונוטאיסטיות (נצרות ואיסלאם) כך שניתן לראות מנהגים דומים מאוד שקשורים לעין הרע דומים מאוד בין אנשי תרבויות ודתות שונות.

אי אפשר שלא להבחין בהבדל המהותי שבגישה לעין הרע בין היהדות לדתות אחרות. אצל היהודים אין מקום לקנאה בין ה' לבריותיו שכן כל הצלחה של בן אדם היא מתנה מה', ולאומת זאת בדתות אחרות מדובר לעיתים קרובות על קנאת האלים בהצלחתם של בני אדם.

ביהדות, ניתן להבחין בין שתי גישות עיקריות לתופעה. גישה אחת היא הגישה הדתית והרציונלית, לא רואה בעין הרע תופעה מיסטית וטוענת שכאשר אדם מקנא ברעהו, למעלה בודקים האם מגיעה לו ההצלחה והעושר שיש לו ולכן עלולים לקחת אותם ממנו.

הגישה השניה היא הגישה העממית – פולקלוריסטית, שדומה יותר לאמונות תפלות, וטוענת שישנם אנשים היכולים להזיק לאחרים באופן מיסטי בעקבות קנאה.

הממסד הרבני ניסה להוקיע את האמונה, אך זה לא היה אפשרי בגלל שהיא השתרשה בעם. בעקבות זאת, השתמשו הרבנים בתופעה כדי להטיף לאנשים מוסר של חיי צניעות, וטענו שהקמיעות למיניהם אינם אלא תזכורת לבני אדם לא להתרברב.

בין השיטות השונות לריפוי עין הרע ניתן לראות מוטיב חוזר של תנועות המסמלות הוצאה של משהו מהנפגע, או העברת עין הרע מהאדם אל הדומם כמו מים, מלח, ביצה וכד', והוצאה של חפץ זה מן הבית, או חיסולו בדרך כלשהי כגון שריפה. ניתן לראות בדרכי ריפוי אלה גם ריפוי פסיכולוגי, שכן הנפגע מקבל תשומת לב מיוחדת מקרוביו, ו"רואה" שהעין הרעה מוצאת ממנו.                 


6.1.                   6.  ביבליוגרפיה

 

http://www.aish.com/spirituality/kabbala101/The_Evil_Eye_.asp

1.     שלמה אשכנזי, אבני חן, סוגיות בהליכות בית ישראל. תל אביב, 1990

2.     http://www.jolique.com/general_interest/evil_eye.htm

3.     Clarence Maloney, The Evil Eye, New York, 1976

4.     T. Scheine, Hebrew Magic Amulets, New York, 1966

5.     Angelo S. Rappoport, The Folklore of The Jews, London, 1937

6.     יצחק חיים הכהן טוויל, קנאת איש מרעהו, ירושלים, 1987

7.     http://www.ny-bridge.com/judaism/lesson30.html

8.     Alan Dundes, The Evil Eye, a Folklore Casebook, New York & London, 1981

9.     Eli Yassif, The Hebrew Folktale: History, Genre, Meaning, Bloomington and Indianapolis, 1999

10.                        H.J. Zimmels, Magicians Theologians and Doctors, London, 1952

11.                        Yona Sabar, The Folk Literature of the Kurdistani Jews: An Antology, New Haven and London, 1982